חברי MyTzadikהרשמה חינם!
אדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלזא - המהר"א
תאריך הילולא: כ''א אב מקום קבורה: ישראל
דרכי גישה

ירושלים: הר המנוחות
מהחניון נכנסים רגלית דרך הנתיב הימני עד לפניה ימינה, לפנות ימינה ולהמשיך עד לשער המקורה. לפנות שמאלה בשער המקורה ולעלות במדרגות, להמשיך כ – 20 מטר עם החומה שבצד ימין עד הכניסה לסככת הברזלים, בקצה סככת הברזלים נמצא הציון.
(בסמוך ציוני אדמו"ר מליסקא, אדמו"ר מנדבורנא, אדמו"ר מסוכטשוב רדומסק ובנו, אדמו"רים מסטראקוב, אדמו"ר מסטריזוב, אדמו"רים מפיטסבורג, ר' משה פיינשטיין ואשתו).

אביו: אדמו"ר ישכר דוב מבעלזא.
אמו: הרבנית בתיה רוחמה.
אשתו: הרבנית מלכה (בזיווג ראשון), הרבנית חנה (בזיווג שלישי).
בניו: אברהם יושע העשיל, אלעזר מנחם נחום, ר' ישראל ור' משה – מזיווג ראשון. אדמו"ר רבי אברהם אלטר פולק מבערגסאז-פתח תקוה – בן חורג מזיווג שלישי.
בנותיו: הרבנית איידעלע (בעלה ר' משולם ישעיה זושא טברסקי), הרבנית מירל (בעלה בזיווג ראשון: ר' יודא ווגשל מלבוב ובזיווג שני: ר' משה אליקים בריעה ז'ק), הרבנית רבקה מרים (בעלה ר' שמואל פרנקל) והרבנית שרה ברכה (בעלה ר' ישראל רוזנפלד) – מזיווג ראשון. הרבנית ביילא חיה (בעלה ר' מנחם מנדל מנדלזון) – בת חורגת מזיווג שלישי.
אחיו (חורגים): אדמו"ר רבי מרדכי מבילגורייא, ר' יהושע מיארסלוב ור' שלום מאפטא.
אחותו (חורגת): הרבנית העניא (בעלה בזיווג ראשון: אדמו"ר רבי ברוך הגר מסרט-ויז'ניץ ובזיווג שני ר' נפתלי פרלוב מתל אביב).
סבא: אדמו"ר רבי יהושע (מצד אביו).

האדמו"ר הרביעי לחסידות בעלזא נולד בחודש אלול ה'תר"ם. בגיל צעיר התייתם מאמו וגדל בבית סבו (אדמו"ר רבי יהושע). בגיל 14 התארס עם בת דודו (ר' שמואל מסקאהל) והנישואין נערכו בב' אדר ה'תרנ"ח. איבד את כל משפחתו בשואה. שהה כפליט בפרמישלן ולאחר שאחיו (אדמו"ר רבי מרדכי) הצטרף אליו, הוברחו יחד מגטו בוכניה (פולין) על ידי קצין הונגרי לשעבר תמורת ממון רב. הגיעו בט"ו אייר ה'תש"ג להונגריה ושהו בבודפשט עד כ"ד טבת ה'תש"ד. כאשר נודע להם שהגסטאפו עוקב אחריהם ודורש מממשלת הונגריה את החזרתם לידי השלטונות הגרמניים שוב הוברחו ויחד עם אחיו עלה לארץ ישראל.
בט' שבט ה'תש"ד הגיע לארץ ישראל והתיישב בתל אביב כיון שאין בה שום מסגד או כנסייה. הקים מחדש את חסידות בעלזא בארץ ישראל, תחילה בתל אביב ואחר כך בירושלים, בני ברק וחיפה. מיעט באכילה וטען כי ניתן לעבוד את ה' עבודה נעלית יותר על ידי אי-אכילה. לא היה מסוגל לשמוע רע על שום יהודי ועל כל רכב שהיה נוסע בשבת היה קורא "מזל טוב, מזל טוב" שהרי בוודאי הוא נוסע עם יולדת לבית הרפואה. עד שנת ה'תשט"ו נהג לשהות החל מערב חג השבועות עד לאחר חגי תשרי בשכונת קטמון בירושלים ובשנים שלאחר מכן ברחוב אגריפס בסמוך לישיבת בעלזא.
בשנת ה'תש"ט נשא לאישה את הרבנית חנה אלמנת האדמו"ר מבערגסאז אשר נרצח בשואה.
בליל שבת כ' באב ה'תשי"ז השמיע לחסידיו כהרגלו מדי ליל שבת דבר תורה ואמר: 'כשאבא או רבי נפטר מהעולם, אם בניו או תלמידיו ממשיכים להתנהג בדרך הטוב שהוא לימד אותם, הם מרבים את שכרו של האבא או הרבי בעולם העליון'. לאחר שסיים את דבריו חש שלא בטוב, נכנס למיטתו ביקש מים לשתות, בירך ברכת "שהכל נהיה בדברו" והפסיק לתקשר עם הסביבה. הועבר לבית הרפואה "שערי צדק" אך מצבו המשיך להתדרדר, במוצאי שבת לפנות בוקר השיב את נשמתו ליוצרה ובצהרי יום ראשון עשרות אלפים ליווהו להר המנוחות.

תמונת הצדיק באדיבות "מוסדות תיקון המידות"