חברי MyTzadikהרשמה חינם!
רבי אברהם דוב אוירבוך מאוורוטש
תאריך הילולא: י''ב כסלו מקום קבורה: ישראל
דרכי גישה

צפת: בית החיים העתיק.
(בסמוך הציונים של: ר' אברהם גלנטי, ר' אלעזר אזכרי, ר' אריה יהודה לייב סגל, ר' אריה לייב בעל הייסורים, בעל המעשה רוקח, רדב"ז, ר' דוד שלמה אייבשיץ, האר"י, הושע הנביא, הינוקא, הרידב"ז, הרמ"ק, חנה ושבעת בניה, חיים אורי פייביש, חיים מטשרנוביץ, ר' יהושע בן חנניה, ר' יוסף קארו, ר' יעקב בירב, ר' יצחק מטולטשין, ר' ישראל אריה לייב, ר' משה אלשיך, ר' משה חאגיז, ר' עמרם חסידא,  ר' שלמה אלקבץ).

הבית בו התגורר בעיר העתיקה-צפת

אביו: ר' דוד.
אחיו: ר' יוסף צבי מחמלניק ור' ישראל לייב.
מוריו: ר' מרדכי מקרמניץ ור' נחום מטשרנוביל (בעל "מאור עיניים").
מתלמידיו: ר' הילל מפאריטש (בעל "פלח הרמון"), ר' משולם זוסמן, ר' שמואל העליר.

נולד בשנת ה'תקכ"ה בעיר חמלניק (אוקראינה).
מילדותו שקד על לימוד התורה, בגיל 9 התייתם מהוריו וגדל בבית הסבתא מצד אביו. נזהר מלשון הרע, משקר ומגסות רוח. בכל ליל שישי לא ישן ובמשך כל הלילה שקד על לימוד התורה, בצעירותו כבר היה בקי בהלכה, באגדה ובדרוש והתפרסם כעילוי, עם זאת ניכר בענוותנותו ונודע כבעל יראת שמים גדולה.
נשא לאישה את בתו של ר' נתן נטע מאוורוטש והחל לכהן במקום אביו כרב הקהילה בחמלניק. לאחר פטירת חותנו בראש חודש אב ה'תקמ"ה מונה במקומו כרב ואב"ד [אב בית דין] בקהילות אוורוטש (אוקראינה) והאזור – נרדיטץ, נרינסק וסלאביז'נה. התפרסם כפועל ישועות וחסידים רבים החלו לנהור לחצרו, שימש כמוהל אולם מעולם לא השתתף בסעודת 'ברית מילה' אלא בסעודה שערכו ביום שלישי למילה, התפלל בהתלהבות ומרוב מאמץ כל גופו כוסה בזיעה ובשבתות ערך "שולחנות".
לאחר שזוגתו נפטרה נשא עוד שתי נשים אולם נותר ללא ילדים ואף על פי כן סרב לאחיו (ר' ישראל לייב) שהבטיח כי אם ייתן לו "קוויטל" ופדיון ייוושע בבנים, בטענה כי אינו רוצה לנצח את מידותיו של הקדוש ברוך הוא שמנע ממנו פרי בטן.
בשנת ה'תקפ"ו נבחר כרב הקהילה בז'יטומיר (אוקראינה) אולם המשיך לחתום על מסמכים שונים 'אברהם דוב מאוורוטש'. מינה את אחד מגדולי חסידיו [ר' משולם זוסמן מז'יטומיר] לכתוב במוצאי שבת וחג את דברי התורה שאמר במהלך השבת או החג.
לאחר שנפרד מר' אהרן מז'יטומיר (בעל "תולדות אהרן") ומאנשי הקהילה ולמרות חולשתו עלה בשנת ה'תק"ץ לארץ ישראל והתיישב בצפת. מונה לרב קהילת החסידים ול"ראש כוללות החסידים ממדינת פולין", פיקח על איסוף התרומות בחו"ל ודאג לחלוקת הכספים בין בני הכולל. תמיד נהג להמליץ טוב בעד בני ישראל, התחנן להחשת הגאולה ולביאת משיח צדקנו, ביקר במקומות הקדושים בארץ ישראל אולם התנגד לעלות להר הבית בירושלים בטענה כי אם המקום קדוש אסור לעלות ואם קדושתו פקעה אין סיבה לעלות. ערך סיגופים שונים, במשך כ – 3 שנים הסתגר בחדרו ושקד על לימוד התורה, מינה את ר' ישראל מפלטשן לכתוב את דברי תורתו ולאחר שהגיהה את כל הכתבים החזירם לר' משולם זוסמן על מנת שידפיס אותם אם יקבל את הסכמת ר' מרדכי מטשרנוביל ויקרא את שם הספר "בת עין" שהוא בגימטרייה כמספר שמו 'אברהם דוב בער' [532]. נודע כמכניס אורחים, כל הנוהרים לציון רשב"י [ר' שמעון בר יוחאי] במירון התאכסנו בביתו בצפת וסעדו על שולחנו וגם ראשי עדת הפרושים בצפת התייחסו אליו בכבוד ובהערכה.
במהלך המרד שערכו הדרוזים והפלחים בחודש סיון ה'תקצ"ד ספג עלבונות, מכות וכל רכושו נשדד אך עם זאת העניק ממעט האוכל שנותר ברשותו ליהודים שהסתתרו עמו. למרות שהקונסול הרוסי הציע להעניק לו מחסה בחיפה בגין היותו בעל אזרחות רוסית סרב להותיר את הקהילה ללא מנהיג ובחלוף המרד פעל לארגון הקהילה מחדש.
חזה את רעידת האדמה בצפת בשנת ה'תקצ"ז, כאשר החלה רעידת האדמה בכ"ד טבת אחר הצהריים ציווה על הנוכחים בבית המדרש להצטופף סביבו, השתטח על הארץ והתפלל להצלתם. חצי מבית המדרש נחרב ואילו החצי בו שהה עם תלמידיו נשאר בשלמותו וכולם ניצלו. יחד עם ר' גרשון מרגליות סייע לשקם את ההריסות, פעל לגיוס כספים מחו"ל ועודד את התושבים.
בהתקפת הדרוזים על תושבי צפת בשנת ה'תקצ"ח חטפו אותו ואיימו לרצוח אותו אם לא ייתן להם כופר נפש, לאחר שביקש מים לשתייה וברך "שהכל נהיה בדברו..." חלף במקום אדם בלתי מוכר וצעק על החוטפים כי אם יגעו לרעה ביהודי נכבד זה מרה תהיה אחריתם, לשמע דבריו נפל עליהם פחד גדול ושיחררו אותו. יצא לבקר את חסידיו ברוסיה ובפולין למרות אזהרת ידידיו מנסיעה כה ארוכה ומסוכנת בגילו. כעבור שנה חזר לצפת והמשיך להדריך את חסידיו, כאשר פרצה בצפת מגיפה בשנת ה'תר"א הודיע כי לאחר פטירתו המגיפה תיפסק ולאחר שהשיב את נשמתו ליוצרה המגיפה
נעצרה.
מספריו:
• בת עין: על התורה בדרך פרד"ס (ק)