חברי MyTzadikהרשמה חינם!
רבי לוי יצחק [דרברימדיגר] מברדיטשוב
תאריך הילולא: כ''ה תשרי מקום קבורה: אוקראינה
דרכי גישה
ברדיצ'ב.
(באוהל ציוני בניו - ר' דוב בער, ר' ישראל ור' מאיר)

אביו: ר' מאיר.
אמו: הרבנית שרה סאשה.
אשתו: הרבנית פרל.
בניו: ר' דוב בער [בעריש], ר' ישראל מפיקוב (בעל "תולדות יצחק בן לוי") ור' מאיר (בעל "כתר תורה").
בנותיו: אסתר, גולדה, גיטל, ליבה ותרצה.
סבא: ר' משה מזמושץ (מצד אביו).
מוריו: ר' דוב בער [המגיד ממעזריטש], הרבי ר' שמואל שמלקא הלוי הורוביץ.
מתלמידיו: ר' אברהם דוד וואהרמן מבוצ'אטש (בעל "דעת קדושים"), ר' אברהם מרדכי מפינטשוב, ר' אהרן מז'יטומיר (בעל "תולדות אהרן"), ר' חיים יוסף מפיסטין, ר' יוסף מנמרוב, ר' יצחק מנסכיז, ר' ישראל הופשטיין [המגיד מקוז'ניץ], ר' משה צבי מסווראן, ר' צבי חסיד מיאמפולי, ר' שמואל מרבינו מקמינקא.

נולד בשנת ה'ת"ק בעיירה הוסאקוב (פולין) למשפחת רבנים שבמשך 26 דורות לא הוסר ממנה כתר תורה ובאותה עת אמר ר' ישראל [הבעש"ט] לתלמידיו כי ירדה לעולם נשמה גדולה שתמליץ טוב על עם ישראל.
מילדותו ניכר במידותיו הנעלות, נהג לחלק לעניים מעות שאביו העניק לו תוך אזהרה שהעני לא ייעלב, התפלל בהתלהבות, נודע כבעל כושר זיכרון מופלא ולמד עם אביו את תורת הנגלה והנסתר. בגיל 7 החל ללמוד 'ראשונים' ו'אחרונים', בגיל 12 נסע ללמוד בישיבה בעיר ירוסלב והתפרסם כ"עילוי מירוסלב".
בגיל 17 לערך נשא לאישה את בתו של הגביר ר' ישראל פרץ מעשירי העיר לברטוב. נסמך על שולחן חותנו, נהג לשמש את האורחים הרבים שהגיעו לבית חותנו ושקד על לימוד התורה יחד עם ר' יוסף תאומים (בעל "פרי מגדים") ועם ר' אריה ליבוש פרץ [אח של חותנו]. כאשר שמע אודות הרבי ר' שמואל שמעלקא הלוי הורוויץ החליט לנסוע אליו למרות שאביו וחותנו התנגדו לשיטת החסידות ונשאר 9 חודשים ללמוד בבית מדרשו בעיר ריצ'וואל (פולין). הגיע עמו לר' דוב בער [המגיד ממעזריטש] ובמשך שנים אחדות למד בבית מדרשו.
לאחר שחותנו ירד מנכסיו נאלץ בשנת ה'תקכ"א למלא את מקום הרבי ר' שמואל שמעלקא הלוי הורוויץ כרב קהילת ריצ'וואל אך בסיבת רדיפת המתנגדים וראשי הקהל ברח בהושענא רבה לביתו של ר' ישראל הופשטיין [המגיד מקוז'ניץ] כשהלולב והאתרוג בידו. נמנע מלהשתתף בויכוחים אליהם הוזמן ע"י מתנגדי החסידות ובשנת ה'תקכ"ה החל לכהן כרב בז'ליכוב (פולין). עקב רדיפות המתנגדים עבר בשנת ה'תקל"א לכהן כראש ישיבה ואב בית הדין בקהילת פינסק (בלארוס) אך שוב המתנגדים לתנועת החסידות ובכללם גיסיו לחמו נגדו וסילקו אותו מהעיר.
ביום מ"ה לעומר – א' סיון שנת ה'תקמ"ה החל לכהן כאב בית הדין ורב הקהילה בעיר ברדיטשוב (אוקראינה). ברח מכל גנוני כבוד והתנהג עם אנשי הקהילה כאב עם בניו. ביתו היה פתוח יומם ולילה לכל נזקק. העניק עצה וברכה, פעל ישועות לאלפים שהתקבצו סביבו ובדרכי נועם השפיע עליהם ללמוד תורה ולקיים מצוות. עם זאת, נלחם בתנועת ההשכלה, התנגד בתוקף למשחק הקלפים והתקין שלא להוסיף על שבעת הקרואים בפרשה. נודע כאוהב ישראל, עמל כדי לגלות צד זכות במעשיו של כל יהודי, טען כי עם ישראל הינו עם קדוש ואף אם אין אנו עושים רצונו של מקום אנו טובים מכל העמים. כונה "סנגורם של ישראל" וברוב ענוותנותו הצטער על שלא הגיע למידת אהבת ישראל שהייתה למורו (המגיד ממעזריטש). בבית המדרש שנקרא על שמו "הקלויז של הרב" לימד מאות תלמידים גמרא עם פוסקים ותוספות ועמד במשך כל שעות הלימוד
. הלחין ניגונים [להאזנה] וחיבר סגולה להצלחה. נהג לפתוח את תפילתו בשבחן של ישראל, התפלל באריכות ובהתלהבות בסידור נוסח ספרד, מרוב פחד לא היה יכול לעמוד במקומו ואלו שזכו להסתופף בצלו לא יכלו לנוע ממקומם מרוב מתיקות ונועם תפילתו. בחג השבועות התפלל תפילת שחרית במשך כ-12 שעות, ביום הכפורים שימש כחזן במהלך כל התפילות, לאחר שסיים את "תפילת נעילה" היה זועק "לבי בוער" ורק לאחר שלמד עד אור הבוקר את כל מסכת סוכה סיים את הצום! במשך כל היום היה עטוף בטלית והניח שני זוגות תפילין יחד, בליל ראשון של סוכות נשאר ער כל הלילה בצפייה ליטול מיד עם אור הבוקר את ארבעת המינים ולברך "...על נטילת לולב". בליל מוצאי פסח ובליל מוצאי סוכות נשאר ער כל הלילה בצפייה גדולה לרגע בו יוכל לקיים שוב את מצוות הנחת תפילין. בערב תשעה באב נהג לעמוד ולצפות למשיח ורק לאחר שקיעת החמה נכנס לבית המדרש בבכי וקונן על חורבן בית המקדש ועל גלות השכינה. נדד בין עיירות על מנת לאסוף כספים לפדיון שבויים ולהכנסת כלה. ערך סיגופים אולם בדרשותיו טען כי יש להימנע מסיגופים היות וזו עצת היצר להחליש את המוח ולמונעו מעבודת ה' והדריך את תלמידיו לאהבת ה', אהבת ישראל ועבודת ה' בשמחה. גם כאשר דיבר שיחת חולין ייחד ייחודים ומרוב דביקותו בה' לא הזיל דמעה כאשר בנו (ר' מאיר) נפטר בכ"ט תשרי שנת ה'תקס"ו.
באחד הימים ציווה לפתע לערוך סעודת מצווה וסיפר כי נידון בשמים שבמשך 40 יום תפילתו לא תתקבל כעונש על שנטל לידו בטעות חומש שנכתב בו ביאור של אחד מהמשכילים ולאחר שהסתיימו 40 הימים תפילתו תקובל וזו סיבה לשמחה של מצווה.
כאשר ר' יצחק מנעסכיז השתדך עם נכדתו טען כי אינו יכול להבטיח להעניק להם מזונות יותר מ-4 שנים ובשנת ה'תק"ע בדיוק לאחר שחלפו 4 השנים שהבטיח להם מזונות הכריז כי לא ינוח ולא ישקוט ולא ייתן מנוחה לכל הצדיקים עד שיבוא משיח והשיב את נשמתו ליוצרה.
[לאחר פטירתו אמר ר' נחמן מברסלב כי מי שיש לו עיניים פקוחות רואה כי כבה אור העולם. מרוב הערצה לרבם, קהילת ברדיטשוב לא מינתה רב ואב בית דין כממלא מקומו וכל גדולי התורה שמונו אחריו כונו בתואר דיין ומורה הוראה].
מספריו:
• קדושת לוי: על התורה (ק)