חברי MyTzadikהרשמה חינם!
רבי אברהם ישעיה קרליץ - החזון איש
תאריך הילולא: ט''ו חשון מקום קבורה: ישראל
דרכי גישה

בני ברק: בית החיים ברחוב חזון איש, ישנן שתי חלקות וחומה מפרידה ביניהן. בכניסה הימנית להמשיך ישר עד אמצע החלקה
(בסמוך ציוני אדמו"ר מאוז'רוב חנצ'ין, אדמו"רי ויז'ניץ, אדמו"רי קוידינוב-בוטושאן, הסטייפלר, ר' אברהם יהושע העשיל).

אביו: ר' שמריהו יוסף (בעל "בית תלמוד").
אמו: הרבנית רשא לאה.
אשתו: הרבנית בתיה.
אחיו: ר' יצחק זונדל [ר' איצל'ה], ר' מאיר ור' משה.
אחיותיו: מרת בדאנה (בעלה ר' שמואל אליהו קאהן אב"ד אורטשה), בתיה (בעלה ר' נחום מאיר קרליץ אב"ד מישגולא), הניא חיה (בעלה ר' אבא סוויאטיצקי אב"ד קוסובה וטיקטין), הרבנית פשה מרים (בעלה ר' יעקב ישראל קנייבסקי בעל "קהילות יעקב") והרבנית צביה (בעלה ר' שמואל גריינימן מווילנא).
סבא: ר' שמשון (מצד אביו), ר' שאול קצנלנבוגן (מצד אמו).
סבתא: יוספא (מצד אביו).
מתלמידיו: ר' מרדכי שלמה ברמן, ר' שלמה כהן מוילנא, ר' שרגא פייבל שטיינברג.

נולד בי"א חשון ה'תרל"ט בעיירה קוסובה (ליטא).
מיום הולדתו אמו כיסתה את ראשו בכיפה וכשמלאו לו 30 יום הקפידה כל בוקר ליטול את ידיו ארבע פעמים כל יד לסירוגין. בגיל 3 כבר ידע את האותיות וניכר בפקחותו, במקום ללכת ל"חדר" למד ביחידות עם ר' משה טוביה חומש וגמרא ובגיל 9 לערך החל ללמוד עם אביו גפ"ת [גמרא, פירוש, תוספות], ספרי מוסר וחסידות. הסתיר מהוריו את סבלו מהתכווצויות במעיים ומחושים בלב וגם בלילות למד תורה בסתר. בגיל 13 נדר להקדיש את כל כוחותיו ללימוד תורה לשמה ונהג לחזור ולשנן עניין אחד פעמים רבות במשך תקופה ארוכה. בגיל 14 נסע לעיר בריסק [ברסט] (בלארוס) ללמוד אצל ר' חיים סולובייצ'יק אולם נאלץ לשוב לביתו ועל פי הוראת הרופא נמנע מכל מאמץ שכלי וקרא במשך חודשים אחדים רק תנ"ך [תורה, נביאים, כתובים] עם רש"י [רבי שלמה ירחי]. נהג להתפלל בדמעות ולומר פרקי תהילים שיזכה להבין ושיאירו את עיניו בתורה, ידע בעל פה את כל התנ"ך והש"ס והחל לכתוב חידושים על הספרים שלמד.
לאחר נישואיו בשנת ה'תר"ס עם בתו של ר' מרדכי ביי התגורר בעיירה קוידאן והמשיך לשקוד על לימוד התורה אולם לא היו להם ילדים. לפרנסתם זוגתו פתחה חנות לאריגים וכל בוקר לאחר שהתפלל נכנס לחנות לברכה בבוקר טוב, ליווה אותה בדרכה לגבות חובות מלקוחות ולעיתים סייע לה בלילות בעריכת החשבונות.
בשנת ה'תרע"א הוציא לאור את החלק הראשון מספרו "חזון איש" בעילום שמו היות ובענוותנותו וצניעותו לא רצה להתפרסם. גם בתקופת מלחמת העולם הראשונה המשיך לשקוד על לימוד התורה, ברח עם זוגתו לעיירה סטויבץ שהייתה בשליטת רוסיה וכתב את ספרו על מסכת "כלים". מונה על ידי ר' יואל סורוצקין שנאלץ בהוראת השלטון הרוסי לעבור לעיר סרטוב למלא את מקומו ובלית ברירה כיהן במשך כשנה כרב העיירה סטויבץ. בכ"א אייר ה'תרע"ו נפטר אביו ובזכות תקופת כהונתו הקצרה כרב שוחרר בשנת ה'תרע"ז מחובת הגיוס לצבא הרוסי ונאלץ לעבור למינסק (בלארוס). בשנת ה'תר"ף הצליח לעבור עם זוגתו לפולין והתגורר בעיר וילנה בדירה קטנה בעלת 2 חדרים שהאחד שימש למגורים והשני לחנות. פרנסתם הייתה בדוחק מחנות לממכר אריגים שניהלה זוגתו ובאחד הלילות גנבו את כל הסחורה מחנותם. על מנת ללמוד ללא הפרעות הסתגר מהבוקר עד שעות הלילה המאוחרות בחדר בדירת אחותו (הרבנית צביה) וכאשר על פי ציווי הרופאים יצא לטייל מעט עצם את עיניו ושני נערים החזיקו בידיו וליוו אותו. מיעט בשינה, בשיחה ובאכילה, התלבש בפשטות ולא לבש בגדים מכובסים עד שעברו עליהם שמונה ימים, הקפיד על כשרות ארבעת המינים, הסוכה והמצות ונהג לאפות מצה שמורה לפסח בתנור שהתקין בביתו. בו' אלול ה'תרפ"ג שינה את מנהגו ללמוד ביחידות ובעת ששהה בעיירת המרפא וולקניק [סמוכה לווילנה] (פולין) החל ללמוד יחד עם ר' שלמה כהן. במשך 13 שנות מגוריו בווילנה מסר את חידושיו לגיסו (ר' שמואל גריינימן) ולאחיו (ר' משה) שטיפלו בהדפסת ומכירת שלושה חלקים נוספים מהספר "חזון איש" שאף הם הודפסו ללא ציון שמו ולאחר שידוליו של ר' חיים עוזר החל לפעול בענייני הציבור, סייע ל"וועד הישיבות" ולאנשי "אגודת ישראל" והביע את התנגדותו לתנועת "המזרחי".
בט"ז תמוז ה'תרצ"ג עלה לארץ ישראל והתגורר עם זוגתו ביפו. טרח לברר את ההלכות הנוגעות לקיום המצוות התלויות בארץ וחילק 2,000 מזוזות שרכש מסופר סת"ם המתגורר בווילנה לתושבי השכונות שאינם שומרי מצוות. לבקשת ר' מתתיהו שציגל עבר בחודש אלול להתגורר בבני ברק ולימד בישיבת "בית יוסף". בחודש סיון ה'תרצ"ד פעל להסדרת השחיטה הכשרה בבני ברק ולייסוד בית החיים המיוחד לשומרי שבת. אסר להשתמש בשבת בחשמל המיוצר בעבירה על ידי יהודים, פעל להפסקת החליבה בשבת וכל יום שישי בדק את מצב העירוב. ייסד בבני ברק "חדר" ללימוד באידיש שנקרא "ישורון" ובשנת ה'תרצ"ו עודד להקים את ישיבת "תפארת ציון" לצעירים. מסר שיעורי תורה לאברכים ולבעלי עסקים, יעץ לתלמידים לקרוא בספרי אחרונים רק את הקושיות ולחפש את התירוצים ביגיעה עצמית. עורר על החשיבות ללמוד תורה גם לאחר החתונה ופעל להקמת "כוללים" כדוגמת "כולל חזון איש" על מנת שגברים נשואים יקדישו את חייהם ללימוד תורה במקום לעבוד לפרנסתם. התעניין במצבו החינוכי של כל אחד מהתלמידים, נסע מישיבה לישיבה על מנת לבחון בעצמו את התלמידים והורה לבחורים לא לגלח את הזקן ולהתחתן בגיל צעיר. סיכל את התוכנית להקים בבני ברק את אוניברסיטת "בר אילן", השקיע מאמצים למנות בכל ישוב רב חרדי ופעל להקמת "מרכז חינוך התורה בארץ ישראל" על מנת שיאגד את מוסדות החינוך הקיימים ויקים מוסדות לחינוך חרדי ביישובים רבים. השתתף בהקמת ישיבת "פורת יוסף" ברחובות, ייסד בטבריה ישיבה לצעירים בני עדות המזרח ויזם הקמת ישיבות בזיכרון יעקב, בחדרה, ביהודיה, בכפר סבא וברמת השרון ופעמים רבות נסע למקומות שונים כדי להשיג כספים עבור מוסדות התורה. חיבר תפילה להצלחה בתורה והקל בעניין לימוד בשפה העברית אולם אסר לחלוטין ללמוד בספרים שכתבו יהודים שאינם שומרי מצוות. בתחילת שנת ה'תרצ"ז סבל במשך חודשיים מכאבים במעיים ועבר ניתוח לאחר שהתברר כי יש לו דלקת בתוספתן, הוציא לאור את ספרו "חזון איש" על דיני שביעית ובשנת ה'תרצ"ח פעל לחידוש מצוות השמיטה, דרש מקיבוצי פועלי אגודת ישראל לשמור את שנת השמיטה למרות המצוקות הכלכליות, ניסח את "שטר אוצר בית דין" ודאג לסיוע כספי לאנשי הישובים החקלאים ששבתו בשביעית. על אף עיסוקיו ופעילותו הציבורית המשיך לכתוב ולפרסם חלקים חדשים מספרו "חזון איש" ושקד בעיון על לימוד התורה עד שלעיתים מרוב התאמצות נשכב על מיטתו באפיסת כוחות.
נודע בבקיאותו באנטומיה, אסטרונומיה, גיאוגרפיה, היסטוריה, הנדסה, מתמטיקה ורפואה מתוך עיונו בכתבי הקודש בלבד, הכריע בשאלות רפואיות מסובכות ואף יעץ לרופאים מומחים על דרכי טיפול. לא הסכים לקבוע זמנים לקבלת הקהל הרב שהגיע לביתו בשאלות הלכתיות ובבקשת עצה וברכה וקיבל את כולם בסבר פנים יפות גם בשעות הלילה המאוחרות אולם סרב לקבל מתנות. התפרנס בדוחק ממכירת ספריו ולא הסכים לקחת תשלום מעבר למחיר שנקב לכל ספר. נזהר לא ליהנות חינם מהזולת ולא לגרום נזק או להשתמש בנכסים של הזולת ללא רשות וכאשר אחד ממעריציו הקים עבורו בית בקרבת שכונת "זכרון מאיר" [כיום רחוב חזון איש] לא הסכים לגור אם לא יקבל ממנו דמי שכירות מלאים ולבסוף הגיעו לפשרה שהכסף יחולק לצדקה. גם אמו שעלתה לארץ ישראל התגוררה בבני ברק אך מטעמי בריאות עברה לירושלים בסמוך לאחיו הבכור (ר' מאיר) ובי"ט חשון ה'תש"א נפטרה ונטמנה בהר הזיתים.
מכספים ששלחו לו סייע לעניים וליתומים, דאג לפרנסת אברכים צעירים והקים למעלה מ – 90 מקוואות ברחבי ארץ ישראל למרות שכל ימיו חי בעוני ובדוחק כלכלי. פעל לייסוד "בית שרה שנירר" בבני ברק עבור ילדות יתומות שעלו לארץ ישראל לאחר השואה וסייע בהצלת "ילדי טיהרן" וילדי העולים מתימן.
חלק על המידות שקבע ר' אברהם חיים נאה [הגר"ח נאה] וטען כי המידות האמיתיות גדולות בהרבה. נזהר מאוד ב"איסור גילוי" שגזרו חכמים במשקין ופירות וציווה לחלק לעניים מזון ששהה תחת המיטה כיון שמצד הדין מותר לאוכלו. הקפיד שאיש לא יעבור בין שתי נשים ושאישה לא תעבור בין שני אנשים. בדק כל אוכל שהכניס לפיו אם אין בו נמלים או תולעים וסרב לאכול ולשתות בחושך. לא אכל בשר בקר ואילו עופות הסכים לאכול רק לאחר שבדק את הסכין של השוחט. הידר לאכול סעודת "מלוה מלכה" אפילו ביום טוב. לקח עמו לכל מקום את הטלית והתפילין, נהג להתפלל תפילת "קבלת שבת" לפני השקיעה וביחידות וכן לקדש ולהבדיל על היין כשהוא יושב.
בזקנותו סבל מקוצר ראיה אולם לא השתמש במשקפיים בעת עיונו בספרים אלא רק כאשר יצא לרחוב על מנת להבחין באנשים המנענעים לו בראשם לשלום ולא לגרום להם אי נעימות.
השתדל להנהיג בצבא הגנה לישראל מטבחים כשרים ולשחרר את בני הישיבות משירות צבאי, התנגד בתוקף לגיוס בנות לשירות לאומי ולאחר שחוק גיוס בנות לצבא התקבל בממשלה עשה כל שביכולתו לביטולו. התנגד לקביעת תענית ציבור לדורות לזכר השואה, פעל להפרדת "החינוך העצמאי" מפיקוח המוסדות הממשלתיים ודאג שתהיה לחרדים נציגות בכנסת ובעיריות.
בי"ב חשון ה'תשי"ד הוזעק אליו רופא שקבע כי הינו סובל מהפרעות בתפקוד הסדיר של הלב ואף על פי כן לא הסכים לחדול אפילו זמנית מקבלת הקהל שהגיע לביתו. בי"ד חשון השכים כדרכו לתפילת שחרית בנץ ולאחר התפילה חזרו הכאבים בלבו אולם קיבל את האנשים שהגיעו לביתו ואף זמן קצר לפני כניסת שבת יצא ללוות ילד שהובא לקבורה בבית החיים "שומרי שבת" בבני ברק. לאחר סעודת שבת יצא לטייל מעט מטעמי בריאות, קרוב לחצות לילה נתקף בכאבים עזים בליבו והשיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• חזון איש (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5/ק6/ק7/ק8/ק9/ק10/ק11)

תמונת הצדיק באדיבות ברסלב-מוסדות תיקון המידות