חברי MyTzadikהרשמה חינם!
אדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין
תאריך הילולא: כ''ט כסלו מקום קבורה: ישראל
דרכי גישה
טבריה: בית החיים העתיק
(בסמוך ציון חתנו-אדמו"ר רבי יעקב פרידמן מהוסיאטין, נכדו-אדמו''ר רבי יצחק פרידמן מהוסיאטין)
ציון בתו (חיה שרה רחל) הנמצא בסמוך נפטרה: י"ג כסלו ה'תשי"ט

אביו: אדמו"ר רבי מרדכי שרגא-פייבוש מהוסיאטין.
אמו: מרת דינה.
אשתו: הרבנית נחמה ניטל (בזיווג ראשון).
בנותיו: מרת חוה (בעלה ר' מנחם נחום פרידמן מהוסיאטין-למברג) ומרת חיה שרה רחל (בעלה אדמו"ר רבי יעקב פרידמן מהוסיאטין).
אחיו: ר' שלום יוסף.
סבא: אדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין (מצד אביו).
סבתא: הרבנית מלכה (מצד אביו).

נולד בט"ז כסלו ה'תרי"ח בעיירה הוסיאטין [גוסיאטין] (אוקראינה) ונקרא 'ישראל' על שם סבו – אדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין [הרוז'ינר].
מילדותו שקד על לימוד התורה ותיקון המידות. בט"ו סיוון ה'תרל"ב נשא לאישה את בתו של ר' אבי עזרא זעליג ממוגלינצא ונולדו להם שתי בנות. לאחר פטירת זוגתו בט"ז סיוון ה'תרנ"ב נשא לאישה את בתו של ר' חיים הגר מאנטניא.
בכ"ב אייר ה'תרנ"ד החל למלא את מקום אביו כאדמו"ר השני לחסידות הוסיאטין. כמנהג בית רוזי´ן נהג במלכותיות ובביתו היו כלים ורהיטים יקרים ומפוארים. נודע בבקיאותו בכל כתבי האר"י, אלפי חסידים נהרו אליו ולכל פונה העניק עצה והדרכה. פעל ישועות לכלל ולפרט אולם בענוותנותו הכחיש מציאות של מופתים בימינו ועל אף שהאדמו"ר מבעלז כינהו 'צדיק יסוד עולם' השתדל להסתיר את הנהגותיו בקודש. דיבורו היה שקול ומדוד ובמרבית הזמן נהג לשתוק, תמיד התנהג בנימוס ורוגע, כל יום ערך טיול בליווי בני משפחה או שמשים במהלכו כמעט ולא דיבר ולעיתים רק הביע את התפעלותו מיופי הבריאה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בווינה (אוסטריה). השתתף בכינוסים של "אגודת ישראל" בווינה, עודד את העלייה ויישוב ארץ ישראל ואף נטש את אחד הכינוסים כאשר דיברו נגד יישוב ארץ ישראל. כאשר הבחין באנטישמיות הגוברת באוסטריה ובאירופה יעץ לחסידיו לעלות לארץ ישראל או לפחות לברוח מאירופה 'אפילו בנעלי בית'. בשנת ה'תרצ"ז עלה עם חלק מחסידיו לארץ ישראל, החליט להתיישב בתל אביב היות ולדבריו 'בעיר יהודית זו אין צריחי כנסיות ולא נשמעים בה פעמוניהן' ושכר בניין ברחוב ביאליק שהוסב לאולם תפילה גדול ולדירתו הפרטית.
בחודשי הקיץ נהג לעלות ולשהות בירושלים עד ג' חשוון [יום ה'יארצייט' של סבו - אדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין], ללכת אל הכותל המערבי ולהשתטח על קברו של ר' חיים בן עטר (בעל "אור החיים" הקדוש). בט"ו תמוז שנת ה'תש"ב השתתף בתפילה שנערכה על קברו של ר' חיים בן עטר להצלת היהודים היושבים בארץ ישראל, במהלך אמירת תהילים ראה את אותיות שם ה' מאירות על גבי הציון והבטיח כי לצורר הנאצי לא תהיה שליטה בארץ ישראל.
לא השתייך למסגרת מפלגתית, עודד את לימוד התורה, החינוך היהודי ויישוב ארץ ישראל. תמך בזרם הציוני-דתי ועל הסתייגותם של אדמו"רים אחדים מדרכו השיב 'אנו חיים כאן לא מעט בזכותם'. לאחר הקמת מדינת ישראל אמר כי היא 'אתחלתא דגאולה'. פעל לאחדות עם ישראל וכאשר ביקשו את הסכמתו להקמת 'עדה חרדית' נפרדת בכדי להיבדל מכלל הציבור ומהנהגתו הרבנית, רעד כולו ובדמעות אמר: 'שאנחנו נחתום שאלו יהודים ואלו אינם יהודים? מבקשים שאני אסכים לכך ואחתום על זה? ומה יגידו על זה בשמים?'
בצוואתו ביקש שיקברוהו בהר הזיתים אך אם אי אפשר שיקברוהו בצפת או בטבריה.
לאחר שהשיב את נשמתו ליוצרה ביום שישי - נר חמישי של חנוכה שנת ה'תש"ט, הר הזיתים היה תחת שלטון הירדנים וקבורתו במקום לא התאפשרה. בזמן הקצר שנותר עד כניסת השבת לא הספיקו לסדר מקום קבורה בצפת ועל כן הוחלט לקוברו בחלקת תלמידי הבעל שם טוב בטבריה.
על שמו נקרא בית הכנסת במעלה רחוב ביאליק בתל אביב.

תמונת הצדיק באדיבות ברסלב-מוסדות תיקון המידות