חברי MyTzadikהרשמה חינם!
רחל אמנו
תאריך הילולא: י''א חשון מקום קבורה: ישראל
דרכי גישה

בית לחם

אביה: לבן.
אמא: עדינה.
בעלה: יעקב אבינו.
בניה: יוסף ובנימין.
אחותה: לאה.
סבא: בתואל (מצד אביה).

בילדותה נפטרה אמה, היות ולאביה לא היו בנים הייתה רועת צאן – 'מכת ה' היה בצאנו של לבן ולא נשאר מהם אלא בודדים, שלח את הרועה שלו ומה שנשאר מסר אל רחל בתו' (תרגום יונתן בראשית כ"ט/ט').
'אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה' (תלמוד ירושלמי ברכות ט'/הלכה ג').
'אין לך נאה מן רחל' (מדרש תנחומא ויצא ו'), "ורחל היתה יפת-תואר ויפת מראה; ויאהב יעקב את-רחל" (בראשית כ"ט/י"ז-י"ח). 'והיה [יעקב] משלח סבלונות ליתנם לרחל ולבן נותנן ללאה והיתה רחל שותקת... ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה... ולמה שתקה? אמרה אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שהוא משלח לי אינו נוטל אותי ואבא אין משיאני לו ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה' (מדרש תנחומא ויצא ו'). 'אמר לה [יעקב] מינסבת לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא... מסר לה סימנין [להכירה]' (תלמוד בבלי בבא בתרא קכ"ג/א'). "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים... ויאמר יעקב אל-לבן הבה את-אשתי כי מלאו ימי... ויאסוף לבן את-כל-אנשי המקום ויעש משתה; ויהי בערב ויקח את-לאה בתו ויבא אותה אליו..." (בראשית כ"ט/כ'-כ"ג). 'סברה [רחל] השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה [הסימנים]' (תלמוד בבלי בבא בתרא קכ"ג/א'). "ויהי בבוקר והנה-היא לאה... ויאמר לבן לא-יעשה כן במקומנו, לתת הצעירה לפני הבחירה; מלא שבוע זאת, ונתנה לך גם-את-זאת בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד שבע-שנים אחרות; ויעש יעקב כן וימלא שבוע זאת, ויתן-לו את-רחל בתו לו לאשה; ויתן לבן לרחל בתו את-בלהה שפחתו לה לשפחה" (בראשית כ"ט/כ"ה-כ"ט). 'רחל ולאה נישאו בנות 22 שהיו תאומות' (סדר עולם רבא ב').
"ורחל עקרה" (בראשית כ"ט/ל"א) 'היתה עיקרו של בית' (בראשית רבה פרשה ע"א/ב') שיעקב היה תדיר אצלה ובשבילה נזדווג עם לבן. "ותקנא רחל באחותה" (בראשית ל'/א') 'קינאתה במעשיה הטובים אמרה אילולי שהיא צדקת לא היתה יולדת' (בראשית רבה פרשה ע"א/ו'). נתנה ליעקב את בלהה לאשה כשם שנהגה שרה אמנו בכדי להיבנות וקראה את שמות הבנים שנולדו מבלהה 'דן' ו'נפתלי'.
כאשר יעקב החליט לחזור עם בני ביתו לארץ כנען "ותגנוב רחל את-התרפים אשר לאביה" להפריש את אביה מעבודת כוכבים נתכוונה (רש"י – בראשית ל"א/י"ט), 'תרפים עבודה זרה היא והוא מדבר תמיד ונותן עצות רעות להזיק לנפש האדם ורחל חששה שלא יתן עצה להרע ליעקב ומשום בזיון של עבודה זרה נתנה אותם תחתיה ועל ידי זה השתיקה אותם ומפני זה התעכב לבן שלשה ימים, כי לא ידע שברח יעקב' (זוהר). כאשר נודע ללבן דבר בריחתם, רדף אחריהם ושאל את יעקב על פשר גניבת התרפים. יעקב שלא ידע כי רחל לקחה אותם אמר ללבן כי מי שלקח את תרפיו לא יחיה 'ומאותה קללה מתה רחל בדרך' (רש"י – בראשית ל"א/ל"ב). "ורחל לקחה את-התרפים ותשימם בכר הגמל ותשב עליהם... ותאמר אל-אביה אל-יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי-דרך נשים לי" (בראשית ל"א/ל"ד-ל"ה), 'לשעבר היו האנשים רואים דמים עד שעמדה רחל ואמרה כי דרך נשים לי וניתן לה' (ילקוט שמעוני מצורע תקע"א). 'אף על גב שרחל עשתה זאת לעקור עבודה זרה מאת אביה, נענשה על זה שלא זכתה לגדל את בנימין ולא התקיימה אתו אפילו שעה אחת, מפני צער אביה ואף על גב שהתכוונה לטובה' (זוהר).
רחל הייתה מצירה שמא יעקב יגרש אותה לפי שאין לה בנים ותעלה בגורלו של עשו. 'מעשה הדודאים היה בסיון של השנה החמישית לכינוסה של לאה ופקידת רחל הייתה שש עשרה חודשים אחרי כן' (מדרש שוחר טוב בראשית ל'/כ"א). 'בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה' (תלמוד בבלי ברכות כ"ט/א'). 'ויזכור א-להים את רחל. מה זכירה זכר לה שתיקתה לאחותה בשעה שהיו נותנין לו את לאה היתה יודעת ושותקת' (בראשית רבה פרשה ע"ג/ד'). בזכות שמסרה ללאה את הסימנים שאמר לה יעקב [בכדי למנוע מלבן לרמותו], הקדוש ברוך הוא פתח את רחמה "ותהר ותלד בן... ותקרא את-שמו יוסף לאמר, יוסף י-הוה לי בן אחר" יודעת היתה בנבואה שאין יעקב עתיד להעמיד אלא שנים עשר שבטים. אמרה, יהי רצון שאותו שהוא עתיד להעמיד יהא ממני, לכך לא התפללה אלא על בן אחר (רש"י – בראשית ל'/כ"ג-כ"ד).
"ויהי בהקשותה בלדתה, ותאמר לה המיילדת אל-תיראי כי-גם-זה לך בן; ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן-אוני...ותמת רחל, ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם; ויצב יעקב מצבה על-קבורתה, היא מצבת קבורת-רחל עד-היום" (בראשית ל"ה/י"ז-כ'). לפי שזלזלה בצדיק "...ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך" (בראשית ל'/ט"ו) 'לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה' (בראשית רבה פרשה ע"ב/ג'). 'רחל מתה בת 37 שנה' (סדר עולם רבא ב'). 'כל אחד מהבנים שם אבן, שתים עשרה אבנים זו למעלה מזו והאבן של יעקב הוא על כולן' (מדרש לקח טוב בראשית ל"ה/כ').
'מקום קבורתה לא נעלם עד היום ההוא שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות המתים' (זוהר).
'אמר לו ליוסף כשם שהיית מבקש שתכנס אמך לקבורה כך אני הייתי מבקש. אמר לו יוסף, גזור עכשיו ואני מעלה אותה וקוברתה. אמר לו אין אתה יכול בני, שלא קברתיה שם אלא על פי הדיבור כי בני עתידים לצאת בגולה, הם באים ומחבקים קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים עליהם והקדוש ברוך הוא שומע תפילתה' (פסיקתא רבתי ג'/ס"ט).